השבוע איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ביחד עם מרכז הסיוע בירושלים הגישו עתירה לבג"צ באמצעות המרכז לחינוך קליני של האוניברסיטה העברית בה הם דורשים מאגף המשמעת בנציבות שירות המדינה את הזכות להגיש ערר על החלטה שנדחתה (בגין הטרדה מינית או כל עבירה אחרת) ואת חובת הנמקה מצד אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה, דבר שאינו מתקיים כיום.
העתירה הינה חלק מפרויקט גדול יותר של בחינת הליכי הטיפול בהטרדות מיניות בשירות המדינה שמובילה הקליניקה לזכויות נשים בעבודה ומרכזי הסיוע. בשנים האחרונות מתקיים שיתוף פעולה בנושא זה במטרה לבחון את הליכי הטיפול בהטרדות מינות בשירות המדינה. במסגרת הפרויקט נחשפו מספר עדויות על הקשיים בהגשת תלונות והמורכבות בטיפול בהטרדות מיניות הנעשות במשרדי הממשלה בטיפול הנציבות.
בכל הנוגע לעתירה מסרה יועמ"ש איגוד מרכזי הסיוע, עו"ד ליאת קליין כי:
"מרכזי הסיוע מלווים עשרות הליכים בגין הטרדות מיניות בשירות הציבורי. לאורך השנים ודרך הליווי עם הפונות והפונים אלינו למדנו על מורכבות הטיפול בהטרדות מיניות בשירות הציבורי. אנו חושבות כי העובדה והחלטות הנציבות על סגירות תיקים לא מנומקות ולא מאפשרות הגשת ערר היא לא רק חשובה בהיבט המנהלי, אלא היא מהווה נדבך חשוב בהשבת השליטה לידי הנפגעת, גם אם באופן חלקי, על הטיפול בתלונתה. ההליך המשמעתי, בדומה להליך הפלילי, מתאפיין בחוסר שליטה של המתלוננת על ההליך והתקדמותו. דבר זה גורם פעמים רבות לתחושת חוסר אונים, המתגברת במצב בו הטיפול בתלונה נסגר מבלי להעניק למתלוננת אפשרות להגיש ערר על ההחלטה. אי הסבירות המקוממת של היעדר מנגנון ערר בשל החשש מפני הימשכות ההליכים, מתחדדת כאשר הנפגעות נאלצות להתמודד עם הליכי הגשת תלונה, חקירה ותביעה, הדומים במשכם ובקושי הנפשי שהם מערימים לאלו הכרוכים בהליך הפלילי, וכל זאת בהיעדר הזכות לדרוש בחינה מחודשת של ההחלטה לסגור את התיק, כפי שמתאפשר להן במסגרת ההליך הפלילי.
עדויות שונות של פונות אותן אנו מלוות גילו לנו על תחושת חוסר האונים שחשות הנפגעות שהטיפול בתלונתן נסגר ללא הגשת תובענה, מבלי שתינתן להן זכות ערר ומבלי שיידעו אותן על כך, ואת הפגיעה הנכרכת בזכותן לכבוד. היעדר הנמקה ואי עדכונה של הנפגעת במצב הטיפול בעניינה, קל וחומר בעניין כה רגיש, יוצרים תחושה של חוסר וודאות, וזו גורמת למתח רב ולתחושת חוסר שקט נפשי. חוסר הוודאות מציף את התחושות שנחוו בעת הפגיעה ומחייה אותן מחדש, מגביר את התסכול, ומקשה על התמודדות עם מה שאירע.
אנו חושבות כי העתירה שהוגשה היום חשובה ואנו מקוות שהיא תוליד נוהל טיפול אחר במקרי של הטרדות בשירות המדינה.
צריך לזכור כי המדינה היא המעסיק הגדול ביותר ויש חשיבות רבה לאון בו מתנהל הליך הטיפול בתלונות המובאות לנציבות וזאת כחלק מהמאבק היותר רחב בתופעת ההטרדות המינות בישראל"
עורכות הדין דנה גינוסר ותמי קצביאן מהקליניקה לזכויות נשים לעבודה בפקולטה למשפטים בעברית מציינות כי:
"העתירה חשובה משום שהיא מבהירה כי נציבות שירות המדינה מחויבת להוראות מן המשפט המנהלי גם כשהיא משמשת כמעסיק פרטי, מתוקף היותה גוף ציבורי. מתן זכות ערר במקרה של החלטה לסגור את התלונה על הטרדה מינית, איננה מכבידה על נציבות שירות המדינה, אבל מבהירה לעובדות ולעובדים כי תופעת ההטרדות המיניות הינה פסולה, ומטופלת בכובד ראש על ידי הנציבות ובאופן שמביא בחשבון את טובתן ורווחתן של כלל העובדות"
