קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

1202: נשים | 1203: גברים

04-6566813: נשים ערביות | 02-6730002: נשים דתיות | 02-5328000: גברים דתיים
סיוע דרך WhatsApp ב-052-8361202      |    סיוע אונליין בצ'אט (שעות הערב)

פעילים 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע     הנגשת מרכזי הסיוע: לחצו לפרטים

מיקומך באתר:פרסומים>פרסומים נוספים>בלוז לכחולות המדים: רכזות הליווי בהליך הפלילי נפגשו לשיחה עם מנהל מח"ש

בלוז לכחולות המדים: רכזות הליווי בהליך הפלילי נפגשו לשיחה עם מנהל מח"ש

לפני מספר חודשים נפגשנו עם אורי כרמל, מנהל המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בפרקליטות המדינה בלשכתו, לראיון חשוב על הטרדות מיניות בכלל ובמשטרה בפרט. הריאיון יתפרסם בכתב העת "על הקו" המוקדש לנושא הטרדה מינית.

מימין: מירי מרגלית - רכזת תחום משטרה, לילך בן עמי – רכזת תחום פרקליטות, עו"ד אורי כרמל – מנהל המחלקה לחקירות שוטרים בלשכתו של כרמל מימין: מירי מרגלית - רכזת תחום משטרה, לילך בן עמי – רכזת תחום פרקליטות, עו"ד אורי כרמל – מנהל המחלקה לחקירות שוטרים בלשכתו של כרמל

לפני מספר חודשים נפגשנו עם אורי כרמל, מנהל המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בפרקליטות המדינה בלשכתו, לראיון חשוב על הטרדות מיניות בכלל ובמשטרה בפרט. הריאיון יתפרסם בכתב העת "על הקו" המוקדש לנושא הטרדה מינית.

מראיינות: מירי מרגלית ולילך בן עמי - רכזות ליווי בהליך פלילי, מרכז הסיוע ת"א

החוק למניעת הטרדה מינית: האם הלכנו רחוק מידי? האם כל חיזור בוטה הוא עבירה פלילית?

"לא כל מעשה שנעשה בינו לבינה, העשוי להיות מטריד, צריך להיות מטופל בהכרח בדין הפלילי. פסיקת בתי המשפט ולצידה הנחיות פרקליט המדינה לאורן מח"ש פועלת, קבעו קריטריונים לאבחנה בין התנהגות שמגבשת עבירה פלילית לבין התנהגות פסולה אמנם, אך כזו שאינה מגיעה לרף הפלילי ואינה מצדיקה מיצוי הדין. כשמדובר בעובדי ציבור ובאנשי משטרה בפרט, ניתן לתת להתנהגות פסולה מענה הולם ומידתי בדין המשמעתי לו הם כפופים.

האבחנה נעשית בהתאם לנסיבות העניין הכוללות את חומרת המעשה; רום המעמד של החשוד והשפעתו בארגון; בהתאם לשאלה אם הייתה כפיפות פיקודית בין המטריד למוטרדת אם שמא השניים שווים במעמדם. אם היה פער מהותי בגיל, בתפקיד ובניסיון בין המטריד לקורבנו. קריטריון נוסף הוא שאלת הסדרתיות, אם מדובר בהטרדה שחזרה על עצמה או באירוע בודד וחד פעמי. קריטריון חשוב נוסף נעוץ בשאלה אם החשוד קיבל אחריות על מעשיו או שמא התנכר להם.

במקרים שאינם חוצים את הרף הפלילי, כשמדובר בהטרדה ברף הנמוך, במי שקבל אחריות מלאה על מעשיו והתנצל בפני הנפגעת, שלעיתים אף הביעה נכונות לקבל את ההתנצלות, או כשמגיעים להסדר טיעון עקב אילוצים ראייתיים ואחרים (כמו חוסר רצונה או יכולתה של המתלוננת להעיד במשפט), בסמכותנו לנתב את המשך הטיפול בעניין לערוץ המשמעתי או הפיקודי בתוך משטרת ישראל, במקום למצות את הדין במסלול הפלילי.

הנחת המוצא ביסוד העברה כזו היא שהמשטרה תפעל באמצעים העומדים לרשותה כדי לשמור על טוהר השורות וכדי להעביר מסר ערכי וברור באמצעות מהלך פיקודי."

האם היית משנה את החוק? האם הוא רחב מדי? צר מלהכיל?

"לא. דומני שהחוק הישראלי למניעת הטרדה מינית, שהוא תוצר של עבודה מעמיקה, הוא חוק מדוד ומאוזן. החוק הוא פועל יוצא של תהליכים היסטוריים ומשפטיים של הטיפול בתופעה חברתית זו, שהופנמה אליו למידה גם ממקומות אחרים בעולם.

כמובן שיישומו של החוק מחייב מקצועיות רבה. בתיקים שלנו אני מזהה לא פעם התנהגויות ועיוותי חשיבה קשים, במיוחד אצל קציני משטרה עתירי כוח, אשר סביבת העבודה שלהם סרה באופן מלא למרותם ותלויה בהם. איננו עוסקים בהתנהגויות שוליות שאינן מכוסות ע"י החקיקה הקיימת."

עו

עו"ד אורי כרמל, מנהל המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש)

מהם מאפייני ההטרדה המינית במשטרה? האם יש ייחוד לעניין זה? כיצד ניתן להבטיח טיפול אפקטיבי בעניין?

"הטרדה מינית היא הטרדה מינית, היכן שלא תתרחש. פגיעתה קשה באשר היא. יחד עם זאת, כאשר הטרדה מינית מתרחשת במקום העבודה, הפגיעה היא רחבה. היא מצמצמת את מרחב התמרון של נפגעת העבירה בסביבה הטבעית בה היא חיה, מצרה את צעדיה ויש בה כדי לפגוע באופן נרחב באיכות חייה של הנפגעת. כאשר מדובר בסביבת עבודה היררכית, ועוד כזו שיש בה הגמוניה גברית מסוגה של המשטרה, הפגיעה מתעצמת ומתרחבת.

אני אמנם מתייחס בדבריי בעיקר לפגיעה מינית בנשים, מאחר ובמרבית תיקי התקיפה וההטרדה המינית שטופלו במח"ש, המתלוננות הן נשים, אך היו לנו גם תיקים בהם גברים נפלו קורבן לפגיעה ואנו מודעים היטב לכך שמדובר בתופעה חברתית החוצה את גבולות המגדר.

בארגון היררכי מסוגה של המשטרה, כוחו של המפקד אל מול השוטר והשוטרת הזוטרים הכפופים לו הוא כמעט מוחלט: המפקד מחליט על המשימות, על שעות העבודה, מקום השירות, הטבות השכר (יציאה ללימודים אקדמאים /קורסים), הטבות שירות (רכב/חופשות), מעבר תפקיד, קידום בדרגה. ככל שמדובר במפקד רם מעמד, בכוחו להתערב בכל החלטה במורד שרשרת הפיקוד ולהפכה כרצונו.

הקידום ושיפור תנאי השירות במשטרה הם מטבע הדברים משאת נפש של כל שוטר ושוטרת. הם מאפשרים התקדמות אישית, מקצועית וכלכלית. מאחר ושרשרת הפיקוד מכריעה בגורל המקצועי ובעתיד השוטרים והשוטרות, התלות בפיקוד היא מובנית ומובהקת. על רקע זה, המחיר הכרוך בדחיית "חיזוריו" הלא רצויים של מפקד בכיר ומבוגר עבור שוטרת צעירה, הרואה במשטרה את ביתה ועתידה המקצועי, עלול להיות כבד. התייצבות גלויה של שוטרת נגד מפקד מטריד המקושר היטב בארגון, עלולה לחסל את עתידה המקצועי בארגון.

בחלק ניכר מהתיקים זיהינו דפוס התנהגות שבו קצין בכיר שפרס חסות על שוטרת צעירה, מוצא שעת כושר כשהם לבדם, ומנסה לנשק אותה. השוטרת מוצאת עצמה לפתע, בלא כל הכנה מוקדמת, נקלעת לסיטואציה שתשפיע על המשך חייה: אם תדחה את מפקדה מעליה, תאבד לה חסותו והיא עלולה למצוא עצמה מורחקת ומודרת מתפקידה או מהקידום המיוחל לו קיוותה. מאידך, אם תיכנע לגחמת המפקד, היא תמצא עצמה בסבך מורכב, במצב בלתי שוויוני בעליל, שאינו בשליטתה.

בחקירות שלנו עלה, בין היתר, ששוטרות שאזרו עוז והתנגדו ל"חיזור", נעצרו בקידומן וראו בעיניים כלות כיצד חברותיהן, שהתמסרו לעיתים בעל כורחן ללחץ שהופעל עליהן, זכו בתפקיד, בהטבה או בדרגה אליהם נשאו עיניים.

התנהלות מסוג זה משחיתה את המשטרה. היא פוגעת פגיעה כפולה, הן בנשים והן בארגון, ומקעקעת את אמון השוטרים והשוטרות בטוהר החלטותיהם של המפקדים, שלא לדבר על אמון הציבור במשטרה כולה.

עם זאת, דווקא העובדה שהמשטרה היא ארגון היררכי מסודר שבו הפיקוד הבכיר נותן את הטון וקובע במידה רבה את עתיד השוטרים, מאפשרת לפיקוד לכוון התנהגות באמצעות נקיטת מהלכים ארגוניים אפקטיביים, בין היתר של אפס סובלנות לתופעה. מי שיכול לקדם שינויים ערכיים ודפוסי התנהגות במשטרה זו המנהיגות הפיקודית המשטרתית. אכיפה פלילית חיצונית של מח"ש היא מהלך משלים ומסייע בלבד."

מה דעתך על מערכת יחסית אינטימית בהסכמה בין מפקד לפקודה? ומה לגבי רומן בין שוטר לשוטרת כאשר אין כל יחסי כפיפות או יחסי מרות?

"מובן שגברים ונשים המשרתים ועובדים יחד, יכולים לקשור ביניהם קשרים אינטימיים. אך כאשר קצין בכיר במשטרה, בשנות ה- 50 לחייו, מבקש לפרוש חסות על שוטרת זוטרה הצעירה ממנו ב- 20-30 שנה, תוך שהוא חותר לקשר אינטימי עמה, והכל כשהיא כפופה לו וכשברור  לשניהם כי בכוחו לסייע לה, הדבר מעורר חשד מובנה לניצול יחסי מרות; להתקיימות מערכת יחסים פסולה של "תני וקחי" שמתנה המפקד הבכיר מול פקודתו הזוטרה. כמו כן מתעורר חשש כבד לניגוד עניינים מובנה בין חובותיו של הקצין הבכיר ובין עניינו האישי בשוטרת הצעירה.

בסופו של דבר, ברוב המקרים שחקרנו, החשד שנחקר התגלה בטבורו של החוק הפלילי או המשמעתי, כאשר תכלית החקירה לתת מענה לערכים שהחוק נועד להגן עליהם.

ככלל, יש בעיה מובנית בקיומם של יחסים אינטימיים בין מפקד לפקודה, בפרט כשיש פער בגיל, בדרגה, בניסיון. זו בעיה שהמשפט הישראלי זיהה והגדיר. לפי פסיקת בית המשפט העליון, קשר אינטימי בין מפקד לפקודה, גם כאשר הוא נעשה בהסכמה ואינו נושא עמו סממני ניצול בוטים, הוא מצב דברים פגום שיש להימנע ממנו, העשוי לעלות כדי עבירת משמעת מצד המפקד.

הטעם לדבר הוא התקיימות פוטנציאל ל'מדרון חלקלק', ש'גלישה' בו עלולה להסתיים בניצול מרותו של המפקד לרעה נוכח חוסר השוויון המובהק בין המפקד המבוגר לשוטרת הצעירה.

במקרים של פער כוחות קיצוני, האישה הצעירה והבלתי מנוסה מפנימה לעיתים רק בדיעבד, ובתום טיפול נפשי, את טיב ועוצמת הניצול המיני שחוותה "בהסכמה", אשר את מחיר פגיעתו היא עלולה לשלם לאורך שנים.

סיכון נוסף שיש למנוע הוא שהמפקד יפעל לטובת הפקודה כשהוא בניגוד עניינים. אין זה מתקבל על הדעת שהמפקד יערוך "הערכת עובד" לשוטרת החולקת עמו את יצועה, יפעל לקידומה בדרגה על רקע "הצטיינותה היתירה בעבודה" או יאשר לה לימודים אקדמאיים במימון המשטרה או כל הטבה אחרת. בחלק מהמקרים שחקרנו, זיהינו דפוס סדרתי של התנהלות פסולה של קצין בכיר, אשר כתוצאה מ'גלישה' מתמשכת ב'מדרון הנורמטיבי', מצא עצמו ב'תהום', מול כתב אישום.

ככל שלא מתקיימים יחסי כפיפות או מרות, השוטרים והשוטרות חופשיים, כמובן, ליצור  קשרים רומנטיים או אינטימיים ככל שיחפצו. מציאת בן או בת זוג במקום העבודה היא תוצאה טבעית ומתבקשת, שהרי גברים ונשים מבלים את מיטב שעותיהם במקום העבודה. זהו טבע העולם והוא רצוי וטוב."     

אתה מתאר קושי ניכר להתלונן. כיצד בכ"ז נחשפים מקרים של הטרדה מינית במשטרה?

"אכן, מיעוט המקרים שנחשפים מקורם בשוטרת המתדפקת על דלתה של מח"ש ומבקשת להתלונן, אם כי ישנם גם  כאלה. אזרחיות שנופלות קורבן למעשה הטרדה של שוטר מתלוננות יותר, שכן המחיר הכרוך בעצם הגשת התלונה בהיבט הפנים-ארגוני שמשלמות השוטרות, לא קיים לגביהן.

מקורות המידע שלנו הם מגוונים: מטבע הדברים, יריבויות במשטרה וסכסוכים פנימיים עלולים לעמוד ביסוד העברת מידע אנונימי למח"ש, במיוחד בעת מינויים וקידומים."

מקור מידע כזה מעורר התנגדות, בעיקר משום שהוא פועל מעל ראשה של הנפגעת וללא יכולת שלה לשלוט בסיטואציה, למשל להחליט אם היא רוצה להתלונן או לא. כיצד אתה רואה זאת?

"אני מבין, כמובן, את הסלידה ממניע זר כזה או אחר של מקור מידע המבקש לקדם את ענייניו שלו, ומסכים כי קיים קושי בכך שהוא פועל ללא הסכמת הנפגעת, תוך שהוא פוגע באוטונומיה שלה, אם כי תמיד נותרת לה הזכות לבחור ולא לשתף פעולה בחקירה שאינה רצויה לה .

עם זאת, במקרים רבים אחרים, הכותב האנונימי הוא איש משטרה ערכי, שנקעה נפשו מהתנהלותו העבריינית של מפקדו או עמיתו. לעיתים מדובר באדם המקורב לנפגעת עבירה, שרואה אותה במצוקתה ובוחר לעשות מעשה כדי לחלצה מן המיצר.

ניסיון החיים מלמד ששוטר כזה לא ימהר לדווח על הידוע לו למפקדו, בפרט ככל שהמפקד מצוי  בקשרי ידידות או כפיפות עם הגורם הפוגע. מטבע הדברים הוא יימנע מלדווח באופן גלוי על קצין בכיר, עתיר כוח, היושב שכם אל שכם עם מפקדים אחרים סביב שולחן סגל הפיקוד. לכן הבחירה בדרך של דיווח אנונימי למח"ש היא לעיתים סוג של רע הכרחי בל יגונה.

ככל שהמידע האנונימי הוא כוזב או מופרך וכל תכליתו להרע ולהכשיל, הוא ייבדק בשקט ע"י מודיעין מח"ש וייגנז בלא שאיש ייפגע. לעומת זאת, ככל שיתברר כי  המידע אמיתי והוא מצביע על התנהלות עבריינית של קצין משטרה, המידע יועשר ואם יבשיל יוביל לחקירה. עיקר הוא אם יש אמת במידע האנונימי אם לאו. במובן זה, המניע של מוסר המידע חשוב פחות."

האם בעקבות דברים שנעשו באחרונה במשטרה כגון מינוי קצין בכיר שהורשע בפגיעה מינית לתפקיד ייצוגי והתבטאויות של המפכ"ל, אתה חושש שעבודת האכיפה של מח"ש תיפגע?

"העיקר בעיני אינו החשש לעבודת מח"ש אלא להכוונת ההתנהגות במשטרה. אין לי שום ספק שגם בפיקוד הבכיר של המשטרה יש רצון כן ואמיתי להבטיח חשיפת מעשי עבירה ושאין כל כוונה לחסום, חלילה, זרימת מידע למח"ש. האינטרס של פיקוד המשטרה ושל מח"ש בביעור עבריינות והטרדות מיניות בפרט, בקרב שוטרים, הוא זהה ואני משוכנע שפיקוד המשטרה הבכיר והנהלת מח"ש חולקים במובן זה ערכים זהים.

לענין קבלת מידע אנונימי, ברור שחלק מהדינמיקה של חשיפת עבירות יסודה באינטרסים של בעלי ענין. אך זהו טיבם של הדברים. כך מנהלת גם המשטרה את עבודת המודיעין שלה מול עבריינים וגורמי פשיעה. כך עובד כל גוף מודיעיני מקצועי, ובמובן זה מח"ש אינה יוצאת דופן. לפיקוד המשטרה יש אינטרס מובהק שמידע על התנהגות עבריינית בקרב שוטרים יזרום למח"ש ללא הפרעה. לכן גם אם ניתן לזהות בעת הזו ירידה בכמות התלונות האנונימיות הזורמות למח"ש בגלל התבטאויות כאלה או אחרות, שלמיטב הבנתי יצאו מהקשרן המדויק ולא שיקפו בהכרח  את כוונת פיקוד המשטרה לאשורה, אינני חושש.

המשטרה היא ארגון חיוני וחפץ חיים. משרתים בה מפקדים ושוטרים ערכיים רבים, המבינים היטב את חשיבותה של מח"ש כגורם אכיפה מרתיע ואפקטיבי. ישנה הכרה והבנה רחבה בארגון, שכאשר מדובר בחשד להתנהלות עבריינית של איש משטרה, רק חקירת מח"ש יכולה לתת מענה ולהביא לחשיפה אפקטיבית ולעקירת עשב שוטה משורשו. אין לכך תחליף בשום שאלון פנימי ובשום שיטה אחרת.

במענה לשאלתך, ומבלי להתייחס למקרה קונקרטי כזה או אחר, החלטה לקדם קצין שסרח או להשיבו לתפקידו היא בעייתית ברמת המסר המועבר בארגון. איני יודע מה היו השיקולים שעמדו ביסוד החלטות מסוג זה, אך יש יסוד לחשש שתוצאת הלוואי שלהן עלולה, שלא בכוונת מכוון, להרתיע נפגעות עבירה ועדים פוטנציאליים מלחשוף בעתיד מעשים פסולים המתרחשים בארגון. יחד עם זאת, הכוחות הפועלים בשטח הם חזקים, כך שבסופו של דבר, כפי שהמציאות מגלה, קצין שסרח לא יוכל להישאר לאורך זמן בתפקידו. במוקדם או במאוחר, הוא צפוי להיפלט החוצה. באופן דומה, גם מידע על איש משטרה המתנהל בצורה עבריינית, צפוי לזרום מהשטח למח"ש, לצוף ולקבל את הטיפול הראוי.

חשוב בעיניי להדגיש שמדובר בחריגים שאינם מלמדים על הכלל. הרוב המכריע של השוטרים והמפקדים מואסים בעצמם בהתנהלות הפגומה הנחשפת מעת לעת בקרב שוטרים וקצינים בארגון. מרבית השוטרים הם עובדי ציבור מסורים שעוסקים יום וליל בהגנה על הציבור. הם נפגעים על לא עוול בכפם מדימוי ציבורי שלילי גורף הדבק בהם. זו תוצאת לוואי מכאיבה ולא צודקת.

כמו כן, בניגוד לחריג או שניים בולטים שניתן להצביע עליהם בעת האחרונה, צריך לזכור כי מספר לא מבוטל של קצינים ושוטרים שנחקרו במח"ש בחשד להטרדה מינית ונמצא כי ישנם דברים בגו, מצאו עצמם מחוץ למשטרה, לרבות מפקד בכיר שקבל דיווח על הטרדה מינית, לא מילא את חובותיו בענין ושיקר בחקירת מח"ש.

המהלך האכיפתי הדרמטי שהובילה מח"ש בנחישות בשנים האחרונות, שזכה לכינוי "פרשת הניצבים" אך הקיף קציני משטרה בדרגים שונים, הטביע חותם בל יימחה. מדובר בצריבה תודעתית שהאימפקט שלה הוא בלתי הפיך. להערכתי, לא ניתן עוד להשיג את הגלגל לאחור.

במובן זה, המשבר שפקד את המשטרה בעקבות גל הפרשיות שנחשפו, העניק לפיקוד הבכיר הזדמנות פז לנקיטת מהלכים פיקודיים ארגוניים ערכיים רוחביים שיביאו לשינוי. ידוע לי כי נעשית עבודה בענין במשטרה ואני מקווה שניתן יהיה לראות את פירותיה, הגם שלהערכתי אין פתרונות פלא של "זבנג וגמרנו" וממילא "שקט תעשייתי" בטווח המידי אינו יכול להעיד על היעלמות תופעת ההטרדות המיניות במשטרה."

 מה דעתך על פרשת ניצב רוני ריטמן, ראש להב 433, ועל השבתו לתפקיד בתום חקירת מח"ש? איך מהלך כזה משתלב עם תפישתך לגבי המאבק בתופעת ההטרדות המיניות במשטרה?

"מדובר בענין שלמיטב ידיעתי תלוי ועומד בבית המשפט העליון במסגרת עתירה לבג"צ ולכן אין בדעתי להרחיב לגביו. אומר רק שמח"ש חקרה תלונה שהגיעה לפתחה לאחר שהתעורר חשד לפלילים נגד ראש להב בגין הטרדה מינית וניסיון למעשה מגונה בקצינת משטרה שהיתה כפופה אליו. נוכח רגישות הענין, רום מעמדו של הקצין ותפקידו הייחודי, נפתחה החקירה באישור פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה ובעצה אחת עימם. החקירה מוצתה עד תום. בסיומה הבאנו את חוות דעתנו ואת המלצתנו בפני היועץ המשפטי לממשלה הקודם (וינשטיין), שהחליט במסגרת סמכותו את אשר החליט. בעקבות החלטה זו החליט המפכ"ל במסגרת סמכותו שלו את אשר החליט. לעת הזו, משהובא הענין לפתחו של בית המשפט העליון, הוא יבחן את הדברים ויאמר את דברו."

תופעה של האשמת נפגעת עבירה- האם אתה חש בקיומה? מצד התקשורת, מצד גורמים בתוך או מחוץ למשטרה? איך מתמודדים עם תופעה כזו?

"כאשר החשוד הוא אדם מרושת היטב במערכת, אדם שצבר הישגים בד"כ בזכות יכולות מקצועיות גבוהות ועשייה רבה, יש נטייה אינסטינקטיבית, טבעית במידה רבה, של המעגלים הקרובים אליו במשטרה ומחוצה לה, לבטא בו אמון. כפועל יוצא, אנו נתקלים בביטויי חוסר אמון במתלונן או במתלוננת. בהמשך אף צפויות לעלות באיזשהו שלב, על פי רוב, טענות מטענות שונות על "מהלך קונספירטיבי" שהמתלוננת שותפה לו, וזאת גם כאשר אין לדבר כל אחיזה במציאות המשתקפת בראיות. ישנם גם מצבים בהם מופנית האשמה כלפי נפגעת עבירה כמי ש"פיתתה", כמי שהיא "מסוכנת", Fam Fatal. למרבה הצער, טענות מסוג זה זוכות להד נרחב, פרי תפישות שוביניסטיות ארכאיות.

על רקע זה, קיימת חובה מוגברת של מקומות עבודה, ודאי של ארגונים מסוגה של המשטרה, לפתח 'רשת ביטחון' סביב נפגעות עבירה, תוך הרחקה אפקטיבית של הפוגע מסביבתן, ובלא שמעמדן נפגע כמלוא הנימה. מדובר במחויבות בסיסית של מעסיק לעובדת שלו; בחובת מפקד לפקודה שלו. לצורך כך מתחייב שידור מסר ברור כלפי אותם אלה שנאספו לגביהם ראיות המבססות חשד ממשי לביצוע מעשה של הטרדה מינית, וזאת כבר בשלב מוקדם של הבירור ותוך נקיטת אמצעים מידיים, כאשר הגיבוי המערכתי לנפגעות עבירה חייב להיות חד משמעי, כזה שאינו משתמע לשני פנים."

התנהלות מח"ש מול נפגעות עבירה – כיצד מצמצמים את הפגיעה המשנית במתלוננת? כיצד מביאים לחשיפת עבריינות מקום בו המתלוננת מסרבת בתוקף להתלונן או להעיד מחשש שיבולע לה? האם מח"ש אינה טועה לעיתים בהתנהלותה כשהיא דוחקת מתלוננת להגיש תלונה בניגוד לאינטרס לגיטימי שלה? הרי הגשת תלונה עלולה "לשרוף" אותה בארגון ולפגוע לה בקריירה.

"חקירת נפגעות עבירת מין בכלל, ובמשטרה בפרט, היא מלאכה מורכבת מאוד. נפגעות עבירה עלולות לשלם מחיר מובנה שמבחינתן, באופן רציונאלי, אינו תמיד  שקול כנגד התועלת הצפונה עבורן, ודאי לא בטווח הקצר. תחושת אובדן השליטה של הנפגעת על מהלך חייה כתוצאה מהפגיעה המינית, עלולה לשוב בעקבות הליכי החקירה והמשפט. מדובר בחוויה מורכבת וקשה.

בצד האמור, ראיתי לא אחת כיצד דווקא הגשת התלונה והתייצבות חזיתית נגד הפוגע, מביאה בטווח הבינוני והארוך להעצמתה של הנפגעת ולסגירת מעגל הפגיעה, תוך שהיא מחזירה לעצמה את השליטה שאיבדה. איני מתיימר לשפוט מה "נכון" ומה "אינו נכון". ראשית, כי איני חושב שהדבר אפשרי, ושנית - כי מדובר בענין אישי של כל נפגע ונפגעת, ואיש אינו יכול להעמיד עצמו בנעליהם.

יש להבין כי השיקולים הנוגעים לנפגעי ונפגעות עבירה אינם  היחידים העומדים לנגד עיננו, הגם שאנו מודעים להם היטב ומבינים את המורכבות. מח"ש אמונה על אכיפת החוק על שוטרים. אין מדובר על חקירת אזרחים מן השורה. כאשר ידוע למח"ש על חשד ששוטר מתנהל כעבריין, ולא ניתן לקדם חקירה נגדו מטעמים הכרוכים בסירוב הנפגעת להתלונן, זה מאפשר לאיש המשטרה להמשיך בשגרת יומו. בתור איש מרות רב סמכויות, הממונה במקרים רבים על שוטרות אחרות, ונותן שירות ציבורי חיוני, לעיתים לנשים, ולעיתים אף בתחום עבירות המין, הוא עלול לשוב ולפגוע. החלטה שלא לחקור חשד בנסיבות כאלה, עלולה לגרום לתקלה חמורה ולפגיעה לא פשוטה באינטרס הציבורי ובאמון הציבור.  

במקרים אלו, תפקידנו לשקול גם את עוצמת האינטרס הציבורי בצד עניינה האישי של הנפגעת, כאשר השאיפה היא לנסות ולהגיע לחקר האמת, לאחר קבלת שיתוף פעולה של הנפגעת ותוך פגיעה מינימלית בה. המורכבות הזו, והצורך לאזן בין האינטרס הציבורי המחייב להרחיק עבריינים מקרב השוטרים לבין החובה לכבד את זכויות נפגעת העבירה, מטילה עלינו אחריות כבדה. היא מחייבת הפעלת שיקול דעת ועריכת איזונים מקצועיים בכל מקרה ומקרה.

בהרבה תיקים תהליך בדיקת המידע מסתכם בשיחת גישוש, אם כי לא אכחד שאנחנו משתדלים במסגרת השיח עם המתלוננת לדבר על ליבה ולרתום אותה לתהליך. במקרים כאלה, כפועל יוצא מכיבוד פרטיותה והחלטתה של הנפגעת שלא למסור עדות, נוצר מצב שלמרות קיומו של חשד ממשי נגד שוטר, הוא ימשיך בתפקידו באין מפריע. זו תוצאה קשה, אך זהו המחיר של כיבוד זכותה של הנפגעת להמשיך בחייה באין מפריע. יש מחיר חברתי שצריך לשלם. 

לכן, דומני שניתן להבין מדוע כאשר מדובר בקצינים בכירים, שהשפעתם על המתרחש במשטרה היא רחבה והם מפקדים על מאות שוטרות ושוטרים, אנחנו מחויבים לעשות כל מאמץ סביר כדי לזכות בשיתוף פעולה של נפגעות עבירה על מנת לנסות להגיע לבירור האמת. זו האחריות המקצועית והציבורית שלנו.

צריך להבין שמרבית נפגעות עבירת מין בכלל, ובמשטרה בפרט, אינן רוצות להתלונן עקב הפגיעה המשנית הקשה הכרוכה בתלונה ובהליך החקירתי והמשפטי. אם היינו הולכים רק לפי האינטרס הלגיטימי והמובן שלהן, התוצאה היתה שקצינים בכירים אשר פוטרו ע"י המפכ"ל (הקודם) לאחר שנאספה תשתית ראייתית להתנהלות פסולה מצדם, היו יושבים עד היום סביב שולחן סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה, כאשר אחד מהם עשוי היה לשבת בראש השולחן בתפקיד המפכ"ל, על כל המשתמע מכך. זה הצד השני של המטבע."

מח"ש ומרכזי הסיוע - ספר לנו על פרוייקט שיתוף הפעולה יוצא הדופן של מח"ש עם מרכזי הסיוע. מנין באה היוזמה?

"שיתוף הפעולה המיוחד הזה נולד מתוך תחושה ברורה שחשתי כי קיים חסר, מתוך הכרה עמוקה בפגיעה הנרחבת במקצת הנשים שנחקרו על ידינו, שחזיתי בהן מקרוב, והבנת כובד האחריות הרובץ עלינו כשמדובר בחשיפתה של נפגעת עבירת מין להליך הפלילי ולמחירים הכבדים המשולמים על ידה. כדי להתמודד עם הכרה זו, יזמנו מפגש עם מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע, היועצת המשפטית של האיגוד ומנהלות המרכזים ובקשנו את עזרתן, הן בהדרכה והן בליווי מקצועי שוטף של הפעילות. ההיענות היתה מידית.

כשאתה עוסק באכיפת חוק פלילית שמשיקה לנפגעי עבירה, בפרט בעבירות מין, צריך להכיר בכך שאינך מצויד די הצורך כדי לטפל בהיבטים הנוגעים לנפש האדם. אנחנו מומחים באיסוף ראיות ובתרגומן לשפת המשפט. נוכחות של גורם מקצועי נוסף, הרואה לנגד עיניו בראש ובראשונה את נפגע העבירה וצרכיו, ויחד עם זאת גם מבין היטב גם את הכורח הנעוץ במימוש השליחות המקצועית של החוקרים והפרקליטים, תומכת ביכולת לשאת באחריות ברמת החוקר, הפרקליט והמנהל שמקבל את ההחלטות, כמו גם באפשרות לתת מענה רחב לארוע ולנפגע או הנפגעת.

הממשק שנוצר לפני כשלוש שנים עם מרכזי הסיוע, יצר אצלנו במחלקה תחושת הקלה גדולה בכל הנוגע ליכולת לשאת באחריות."

היכן עומד תהליך העבודה והלמידה של מח"ש מול מרכזי הסיוע?

"הממשק המקצועי שיצרנו בשנים האחרונות עם מרכזי הסיוע נתן מענה בהרבה מובנים להיבטים שלא טופלו מספיק טוב קודם לכן. הוא חידד מאוד את הרגישות של החוקרים והחוקרות והרחיב את הפרספקטיבה המקצועית. תהליך שיתוף הפעולה עם מרכזי הסיוע מצוי עדיין בעיצומו. ברור לי שככל שנעשה את העבודה טוב יותר, ברגישות רבה יותר, נפגעות עבירה, שוטרות ואזרחיות כאחת, תקבלנה את התמיכה הראויה להן, תהיינה נכונות יותר לעמוד מאחורי תלונתן ונוכל להרחיב את מעטפת ההגנה על הנפגעות ולהגביר את אפקטיביות המאבק בתופעת ההטרדות ועבירות המין במשטרה.

הייתי רוצה שהחוקרים והחוקרות שלי יצליחו לברר את האמת בכל הפרשיות מבלי שאף עד ואף מתלוננת ייפגעו. אך מדובר בדרישה מורכבת, שלא תמיד ניתנת לביצוע. איני יכול לאמר שאיננו טועים גם מעת לעת. הייתי שמח אם לא היו טעויות, אך בעבודה דינמית ורגישה כמו שלנו, אי אפשר שלא לטעות. מה שכן, אנחנו מחויבים ללמוד מטעויות, להכיר בהן, לתחקר אותן, לעודד תרבות של שקיפות ארגונית.

המחלקה שלנו נמצאת בלמידה ובהתנסות מתמדת. יש לזכור כי מדובר ביחידה ששינתה את פניה בשנים האחרונות במהלך ארגוני חסר תקדים של אזרוח, במהלכן פרשו כל קציני המשטרה הוותיקים שהושאלו מהמשטרה למח"ש ושמשו כחוקרים. תחתם נקלטו צעירים וצעירות אקדמאיים, עובדי פרקליטות המדינה, רבים מהם עורכי ועורכות דין, שבחרו בעולם חקירות השוטרים כיעוד  מקצועי, חברתי ואישי. למרות שהמחלקה צעירה יחסית, היא נשענת כיום על כוח אדם איכותי ברמה הגבוהה ביותר. עבודת החקירות במח"ש זוכה לבקרה של פרקליטי המחלקה, המלווים את עבודת החקירות ומבטיחים תוצרים משפטיים מקצועיים ואיכותיים ברמה הגבוהה ביותר.

הכשרנו בשלוש השנים האחרונות את כלל מערך החקירות במחלקה באמצעות מנחות מקצועיות של מרכזי הסיוע; הכשרנו את מערך הפרקליטות שלנו ולא פסחנו גם על הכשרת אנשי המזכירות. ניסחנו  אגרת למתלוננת, שמרכזת עבורה מידע על הזכויות שלה ועל הכתובות אליהן ניתן לפנות לקבלת סיוע. כיום כל מתלוננת בעבירת מין מקבלת מהחוקר איגרת כזו. האתגר הוא שיפור מקסימלי של הנגשת שירותי מרכזי הסיוע לרווחת נפגעי ונפגעות עבירה.

אחת ההנחיות שאנחנו פועלים על פיה בעת האחרונה, העולה כדי מהפכה בשירות, היא שבמקרים המתאימים לא מסיימים טיפול בתיק עבירת מין בלי שיחה של הפרקליט עם המתלוננת. כאשר יש כוונה לסגור את התיק, המתלוננת תוזמן לפרקליט לקבל הסבר על נימוקי הסגירה, תוך שניתנת לה  הזדמנות  להשמיע את עמדתה ולבוא לידי ביטוי. הפרקטיקה המקובלת במרבית מערכות האכיפה היא שיגור מכתב ובו תמצית ההחלטה לסגור את התיק. הטעם לכך הוא שעומס העבודה הרווח במערכת אכיפת החוק, כמעט אינו מאפשר לנהוג אחרת. למרות זאת, החלטנו לעשות מאמץ חריג ולהקדיש במח"ש את המשאבים הנחוצים לנושא זה, גם על חשבון דברים חשובים אחרים.

החלטה לסגור תיק עבירת מין, בפרט מקום בו ניתן אמון במתלוננת אך אין ראיות מספיקות להגשת כתב אישום, היא דרמתית מבחינת הנפגעת. היא מתקשה, בצדק, לקבל את ההחלטה ומתקוממת נגדה מתוך תחושה שלא רואים אותה. שנעשה לה עוול נורא, כפול, גם ע"י הפוגע וגם ע"י המערכת. קל לי מאוד להזדהות עם תחושת התסכול, הזעם וחוסר האונים של נפגעת כזו. ברור לגמרי שאופן מסירת ההחלטה לנפגעת, משפיע על יכולתה להבין את השיקולים ולהכיל את ההחלטה. יש לדבר השלכה ישירה גם על יכולתה לתת אמון בתהליך קבלת ההחלטה. הדבר משפיע בסופו של יום גם על אמון הציבור כולו במחלקה ובמערכת האכיפה.

אין מדובר במפגש קל. בסוף אתה ניצב מול אדם פגוע ואין בכוחך לתת מענה לפגיעה שחווה כמו גם למחיר הנוסף שהוא נדרש לשלם כפועל יוצא מהחלטתך לחקור את הפרשה. באותם מקרים בהם היתה מעורבת בשיחה נציגה של מרכזי הסיוע שליוותה את הנפגעת לקראת המפגש, במהלכו ולאחריו, תוצאות המפגש היו טובות פי כמה וכמה. בכל מקרה, ניסיוני מלמד שגם מקום בו השיחה אינה מסתיימת בהבנה, וכך הדבר פעמים רבות, ערכו של השיח הזה לא יסולא בפז. הוא מכבד את נפגעות ונפגעי העבירה, נותן להם את מקומם הראוי ואת התחושה שלמרות שלא זכו בסעד המיוחל – רואים אותם. זה חשוב מאוד בעיניי."

פרסומים אחרונים מאתר האיגוד

רביעי, 26 יולי 2017 12:53
בעקבות פרשת המורה הפדופיל ותחקיר ההמשך של "ידיעות אחרונות", אשר חשף את הקלות הבלתי נסבלת בה מורים מחליפים נכנסים לכיתות בלי להוכיח רקורד מתאים על…
לקריאה נוספת
שלישי, 04 אפריל 2017 14:32
התמודדות עם חוויה של תקיפה מינית אינה פשוטה. אין סיבה לעבור את זה לבד - אנחנו כאן כדי לסייע. בעמודים הבאים תמצאו, במרוכז, את פרטי…
לקריאה נוספת
שני, 12 דצמבר 2016 11:15
מאמרה של ד"ר תהילה אלטשולר, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מתוך הדו"ח השנתי 2016 של איגוד מרכזי הסיוע
לקריאה נוספת
שני, 12 דצמבר 2016 11:13
מאמרה של רונית צור, ראש השירות לחקירות ילדים, מתוך הדו"ח השנתי 2016 של איגוד מרכזי הסיוע
לקריאה נוספת

עקבו אחרינו בפייסבוק