להיות רכז לגברים ונערים נפגעי פגיעה מינית בציבור הדתי-חרדי: שליחות, אתגר ותקווה

מאת פריאל-יהושע פיטוסי, רכז קו סיוע לגברים ונערים דתיים וחרדים נפגעי תקיפה מינית

ההתמודדות עם פגיעות מיניות בקרב גברים ונערים במגזר הדתי-חרדי היא נושא עדין ורגיש, שנמצא לא פעם בשולי השיח הציבורי. עבור רבים, הפנייה לעזרה היא קשה מנשוא – החשש מחשיפה, הבושה והסביבה השמרנית מקשים עליהם לבקש סיוע. קו הסיוע הייעודי שהוקם עבורם מהווה מרחב בטוח ודיסקרטי, שבו הם יכולים לספר את סיפורם, לקבל הכוונה ותמיכה, ולדעת שאינם לבד.

אחד האתגרים המרכזיים בריכוז קו סיוע כזה הוא גיוס מתנדבים מתאימים. לא כל אדם מסוגל להכיל את הסיפורים הקשים, להעניק תמיכה ללא שיפוטיות, ולדבר בשפה שמאפשרת לנפגעים להרגיש מובנים. המתנדבים – כולם בעלי רקע דתי-אמוני – מגיעים ממגוון תחומים, ועוברים הכשרה יסודית המעניקה להם כלים להתמודד עם המורכבות הרגשית של השיחות. אנו מחפשים אנשים המסוגלים להיות אמפתיים, קשובים, ולהציע תמיכה המותאמת לתרבות ממנה מגיעים הפונים.

הפניות שמגיעות לקו חושפות עולם של שתיקה והסתרה. רבות מהן מגיעות מגברים שחיו עם המשא הכבד במשך שנים, לעיתים מבלי לשתף אף אדם. יש המתמודדים עם משבר אמונה, חרדה עמוקה, קושי ביצירת קשרים, ולעיתים אף מחשבות אובדניות. הכאב שהם נושאים אינו נובע רק מהפגיעה עצמה, אלא גם מהקושי להשתלב בחברה שאינה תמיד מאפשרת מקום לשיח פתוח על החוויות הללו.

כרכז קו הסיוע, מעבר להיבט המקצועי, ההתמודדות עם התפקיד משפיעה גם ברמה האישית. כשמקשיבים לסיפורים קשים יום אחרי יום, צריך ללמוד כיצד להכיל ולהיות שם עבור הפונים, מבלי לשקוע ולהתערבב רגשית. בתור אדם שגדל בעולם הדתי, המפגש עם הנושאים הללו מעורר לעיתים שאלות עמוקות על החברה, תפיסותיה ועל הערכים  עליהם חונכנו. התחושה היא של שליחות אדירה, כמי שמשמש סוכן לשינוי חברתי בתחום שמעטים מתקשים לעסוק בו.

תחושת האחריות היא מהאתגרים הגדולים בתפקיד.  יש רגעים של סיפוק עצום – כשפונה מרגיש ששומעים אותו, כשהוא מוצא דרך להתמודד עם הכאב, כשהוא מבין שהוא לא לבד. אך יש גם רגעים קשים – כשלא מצליחים לסייע, כשהפונה חש שהמענה אינו מדויק עבורו, או כאשר שיחה מתנתקת לפתע ולא ניתן לדעת מה עלה בגורלו. החזקת המתנדבים דורשת לא רק עיסוק בפן הטכני של התפקיד, אלא גם מתן תמיכה רגשית, מאחר שהם נחשפים לסיפורים המטלטלים ביותר, ולמציאות שמפתיעה אותם לא פעם בעוצמתה.

לפני זמן מה התקבלה בקו הסיוע שיחה מבחור צעיר, שדיבר בלחש, מחשש שישמעו אותו בסביבה השמרנית בה הוא חי. הוא ביקש שנמתין איתו על הקו בזמן שהוא יוצא מביתו, כי פחד שאם השיחה תתנתק – לא יצליח לאזור אומץ להתקשר שוב. בהמשך סיפר על ילדות מורכבת בבית חרדי ועל מערכת משפחתית לא יציבה. מגיל צעיר חווה פגיעות חוזרות ונשנות. בשל מצבה הכלכלי של משפחתו, נאלץ לעבוד בגיל צעיר, ובמהלך עבודתו נפגע לראשונה על ידי נער בוגר יותר. בהמשך חווה פגיעות נוספות גם במוסדות החינוך בהם למד. החוויות הללו הובילו אותו לתחושות עמוקות של אשמה ובושה, ולחיפוש תשובות בדרכים שונות.

הוא מציין שאינו זוכר כבר כמה פעמים נפגע, אך הכאב והבלבול שהצטברו לאורך השנים, שמירת הסוד והבדידות הרבה בה היה נתון, הובילו אותו לתקופות של ייאוש ואף למחשבות אובדניות.

לאורך חייו ניסה לפנות לטיפול, אך נתקל במטפלים שניסו לשנות אותו בכוח, לכוון אותו לדרך מסוימת, מבלי להבין את מורכבות חייו והרקע ממנו הוא מגיע. הוא נזקק לטיפול המתמחה בהתמודדות עם טראומה מינית והשלכותיה, ולמי שיוכל להיכנס לעומק חווייתו הדתית שנסדקה. הוא מתאר תחושות של מאבק פנימי בלתי נגמר – בין החינוך שקיבל לבין מה שהוא מרגיש, בין הדחף למצוא יציבות לבין חוסר היכולת לסמוך על אחרים.

במהלך השיחה התמקדנו בהכרה בכאב שלו, במתן תוקף לתחושותיו כהכרח ראשוני בסיוע, ובנרמול חוויותיו. הדגשנו את הכוחות הרבים שיש בו בכך שפנה לקו. שוחחנו על הפער שבין מחשבות אובדניות לבין הרצון בפועל לפגוע בעצמו. הוא ביקש פגישה אישית להכוונה מתוך תחושה שהוא זקוק לסיוע דחוף – ותיאמנו עבורו פגישת סיוע המאפשרת התמודדות ראשונית פנים אל פנים עם עומק הפגיעה. מענה זה, הינו חלק מהמעטפת שניתנת לפונים, הכוללת לצד השיחות הטלפוניות, גם ליווי משפטי ופלילי במידת הצורך, וכן סיוע במיצוי זכויות מול ביטוח לאומי.

העבודה בקו הסיוע היא אתגר בלתי פוסק, אך גם מקור לתקווה אמיתית. בכל שיחה, בכל ליווי, אנחנו שומעים את זעקתם של אלו שאין להם למי לפנות – ומנסים להיות עבורם המקום שבו אפשר לדבר, לשתף ולהתחיל בתהליך של ריפוי. החברה הדתית מתמודדת עם אתגר לא פשוט, והדרך לשינוי עוד ארוכה. אך ככל שנאפשר שיח פתוח, נתמוך בנפגעים ונכיר בצורך שלהם בעזרה – נוכל להיות שותפים אמיתיים לתיקון עולם.